אילת השחר (מלבי"ם) ר״ב

1 דרך הכתוב להזכיר תחילה את הדין ואחר כך את הטעם.

2 כמו שבכל דיני קדשים יאמר תמיד את הטעם לבסוף: עולה היא, מנחה היא, חטאת היא, ק"ק היא.

3 וכן בדיני הצרעת יזכיר תמיד את הדין תחילה ואחר כך את הטעם: וטהרו הכהן מספחת היא, וטמאו הכהן נגע צרעת היא.

4 ובמקום שיצא מן הכלל והקדים את הטעם אל הדין דרשוהו חז"ל. ולרוב פירשו שאינו טעם רק תנאי. כמו שתראה דרושים על שנוים כאלה. צו ס' עט. תזריע ס' נג, וסימן קמ, וסימן קמז, וסימן קסב. אחרי ס' יג. אמור ס' נה